תנ"ך על הפרק - איוב כח - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

איוב כח

776 / 929
היום

הפרק

כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃בַּ֭רְזֶל מֵעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה׃קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת׃פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ׃אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ׃נָ֭תִיב לֹֽא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט וְלֹ֥א שְׁ֝זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה׃לֹֽא־הִדְרִיכֻ֥הוּ בְנֵי־שָׁ֑חַץ לֹֽא־עָדָ֖ה עָלָ֣יו שָֽׁחַל׃בַּֽ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים׃בַּ֭צּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ וְכָל־יְ֝קָ֗ר רָאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ׃מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים׃תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי׃לֹא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ׃לֹֽא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר׃לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז׃רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים׃לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה׃וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כָל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה׃אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ בְּ֝אָזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃אֱ֭לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃כִּי־ה֭וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה׃לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה׃בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָֽאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי יש לכסף מוצא. הוסיף לאמת דבריו שאף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע עכ״ז יש לאחוז בצדק כי הנה לכסף יש מקום מוצא וכ״כ יש מקום לזהב אשר הוא נצוק משם והמה מקומות מן האדמה: ברזל. אף הברזל יש לו מקום מוצא מן העפר אשר יוקח משם ויש אבן אשר יצוק נחושת א״כ נראה לעין מקום מוצאם וחזר ונראה עת יפסקו כי יש תכלית להם כי לא לעולם ימצאו הכסף והזהב וגו׳ במקום אחד: קץ שם לחשך. אף לחשך שם קץ מתי תכלה כי בהאיר היום תכלה החשך ור״ל לכל דבר יש תכלית בין לטוב בין לרע: ולכל תכלית. המקום ב״ה חוקר לדעת תכלית כל דבר מתי יהיה עם כי אנחנו לא נדע עת תכלית כל דבר: אבן אופל. וכן חוקר לדעת מתי תכלה יסוד האופל וצלמות והוא כדור הארצי: פרץ נחל. הנה פעמים יפרץ הנחל גדרו לנטות מעם המקום אשר היה נגר ונשפך: הנשכחים. אשר נשכחים המה מעתה מן רגלי האנשים אשר היו רגילים לשאוב ממימיו כי מעתה לא ילכו עוד אל המקום ההוא כי המים דלו והורמו מאנשיו ונעו ללכת מהם ובאו א״כ המים ההם עד תכליתם כי נאבדו מן המקום ההוא: ארץ. הנה ארץ שמנה אשר יצא ממנה לחם רב בבוא עת תכליתה נהפך מקומה ותהיה יבשה כמו שרופה באש: מקום. הנה המקום אשר אבניה הגדלים בה המה ספירים ושם העפרות אשר יוקח מהם הזהב: נתיב. בבוא עתה תהיה שממה להיות נתיב אשר לא ידעו עיט ולא ראתהו עין איה כי לא יבואו שמה מגודל השממון והוא מדרך גוזמא והפלגה: לא הדריכהו. לא עברו דרך בו בני גאוה הם פריצי החיות אף לא עבר עליו שחל לגודל השממון: בחלמיש. בבוא קץ הסלעים החזקים הגדלים בהרים אז ישלח המקום את ידו בהם ומהפך את ההרים מן השורש בסבת הרוח הנסגר בבטן הארץ: בצורות. בבוא סוף הצורים בקע במקומם יאורים עד כי יכסו הצורים: וכל יקר. כל הדברים היקרים אשר בעולם הנה עין המקום ראתה מהיכן יצאו ומתי יכלו כאומר עם כי אנחנו לא נדע הכל אבל ידועים הם למקום: מבכי נהרות. בבוא תכלית הנהרות יסגור ויכלא עומק מימיהם לבל יהיו נובעים ומושכים כמאז ובבוא קץ הארץ היבשה אז יצא לאור המעין הנעלם מעין האדם וירבה מימיו עד כי יכסה פני האדמה וכאומר הואיל ויש קץ ותכלית לכל הדברים הגופניים לא יחשבו א״כ הצלחתם למאומה: והחכמה. אבל הצלחת החכמה לא כן הוא כי מאיזה מקום היא נמצאת הלא אין לה מקום גופני המוצא אותה עד שנחשוב כאשר יכלה הדבר ההוא תכלה גם החכמה: ואי זה. איה זה המקום המוציא הבינה וכפל הדבר במ״ש: לא ידע. ולזה אין לדעת ולהעריך מערכה כי כל חפצים לא ישוו בה הואיל והוא דבר המתקיימת לעד: ולא תמצא. אינה נמצאת לקנותה בחלק מן הארץ אשר שם בעלי החיים והיא החלק הנגלה מן המים: תהום. אלו היה ביכולת האדם לרדת אל התהום לקנות שמה החכמה היה התהום משיב לומר לא בי היא החכמה ואם יפרוש מי אל הים הסובב את הישוב לקנותה שמה ישיב לאמר לא עמדי הוא והוא מדרך הפלגה ומליצה לומר שאין להשיג עומק החכמה אף אם ישתדל הרבה לחזור אחריה אם לא יקנה מתחלה יראת ה׳ וכאשר יאמר למטה: לא יתן. אין מי יתן במחירה ובמקומה זהב סגור כי א״א לקנותה בזהב: ולא ישקל. כפל הדבר במ״ש: לא תסולה. לא תשובח החכמה בכתם אופיר אף לא בשוהם יקר וחשוב אף לא בספיר ר״ל אין שבח להחכמה לומר עליה שהיא משובחת כאלה כי באמת חשובה עוד יותר ויותר: לא יערכנה. לא יהיה נערך אליה זהב וזכוכית: ותמורתה. מלת לא משמשת בשנים כאומר לא יהיה תמורתה וחלופה כלי פז כי רחוק שווים משויה: לא יזכר. חשיבות האבנים ההם לא יזכר מול חשיבות החכמה כי כמוהם כאין מול החכמה: ומשך חכמה. משיכת החכמה ר״ל ההשתדלות בה והעיון להוציאה מכח אל הפועל יקרה היא מפנינים: לא יערכנה. לא יהיה נערך אליה אבן פטדה הבא מארץ כוש: לא תסולה. אין שבח לה לומר שהיא ככתם מזהב טהור וכפל הדבר פעמים רבות כדרך המליצה ולגודל החשיבות: והחכמה. כאומר הואיל והחכמה חשובה כ״כ נחקור נא לדעת איזה דבר יהיה התחלה והצעה אל הגעת החכמה ואיה זה המקום שתגיע לנו הבינה ממנו: ונעלמה. אבל היא נעלמה מעיני כל חי ונסתרה היא מעוף השמים עם כי יגביהו לעוף אל השמים מקור החכמה והוא ענין מליצה: אבדון ומות. הקדמונים אנשי אבדון ומות ר״ל המתים שכבר מתו הם אמרו הנה באזנינו שמענו גודל שמעה ופרסום שבחה ואין להשיג נתיבות ביתה ליוקר מציאותה: אלהים. אך אלהים הוא הבין הדרך ההולך אליה והוא יודע מקום תחנותה: כי הוא וגו׳. כי המקום יביט לקצות הארץ ורואה כל מה אשר תחת השמים להשפיע על כולם באמצעית מערכות השמים: לעשות לרוח משקל. לשלוח את הרוח במשקל לכל מקום כפי הצורך: תכן במדה. לתת בכל מקום לפי רוב ההרים ויבשות האדמה: בעשותו. בעת הבריאה כשעשה למטר חוק קבוע מתי ירד ואיך ירד ע״פ האדמה וכשעשה דרך לענין וקולות הרעמים באיזה דרך יהלכו: אז. בעת עשותו כל אלה אז ראה את החכמה והשתמש בה ושמה אותה בספר למען תתקיים לעד והכינה בסדר היותר נכון וגם חקרה לדעת כל מצפוניה והוא ענין מליצה וחוזר למעלה לומר לזה הבין אלהים דרכה כי השתמש בה מאז: ויאמר לאדם. ר״ל הואיל וכן חכמת האדם יספיק להשיג עומק מסתרי החכמה הרי הוא כאלו אמר ה׳ אל האדם הנה יראת ה׳ הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה ר״ל ע״י יראת ה׳ תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע״פ הטבע כי אז יתן ה׳ חכמה בלבו וכ״ז חוזר על ראשית אמריו שאמר כי יש לכסף מוצא וגו׳ לומר הלא החכמה טובה מכל החפצים וא״כ לקנותה מבלי יראת ה׳ ולזה אף אם מקרה אחת לצדיק ולרשע יש לאחוז בצדק וביראת ה׳ להשיג מצפוני החכמה החשובה ביותר (העולה מהדברים ההמה כי ירבה אמרים לומר שלא יודע לחבריו שחטא כי לא ידבר רמיה הואיל ויודע בעצמו שלא כן הוא ואף כי יחשוב שמקרה אחד לצדיק ולרשע עכ״ז אין לבחור ברשע כי הלא גם הרשע מעותד הוא למקרי הזמן ויתרון לצדיק ממנו כי יתענג בתענוג הנפשי ויוסיף לאמת דבריו באמרו הלא כל קנייני העולם סופם כלים ואינם וקנין החכמה עומדת לעד א״כ טובה היא מכל הקניינים ואין להשיגה מבלי יראת המקום וא״כ מי יבחר ברשע לאבד החכמה היפה):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך